ברוכה הבאה לעולמנו!

הגענו לירושלים, חברתי ר' שהגיעה זה עתה מארה"ב, ואנוכי שקיבלתי את פניה בשדה התעופה.
מרגע שהיא נחתה כאן היא חוזרת שוב ושוב כמו מנטרה שחוקה: "איזה יופי שהגעתי הנה שוב. כמה יפים פה השמים, איזה מזג אויר נפלא!" כשהתנעתי את המכונית היא התחילה לשיר "שהחיינו" עם מנגינה של הרב קרליבך... נכנסנו העירה והיא משתוממת, מתפעלת, נושמת את האוויר ומתרוננת. "אולי זה בגלל הג'ט-לג?" היא שואלת אותי בחיוך...

אני לוקחת אותה לעיר העתיקה – לרובע היהודי, שם היא תגור כמה שבועות. היא כבר הייתה שם, וזאת מעין "חזרה הביתה" בשבילה, חזרה משמחת ומרגשת עד מאד. אנחנו סוחבות ביחד את המזוודות הכבדות שלה, ניגשות לשער הבית שעליו תלויים זאטוטים כבני שלוש או ארבע, חבושי כיפות גדולות וצבעוניות, צובאים עליו. אחד מהם יורד ממרומי מקומו ופותח את השער, השני נשאר תלוי, השלישית מפטירה: "תלכו מפה" והרביעי אומר לה: "הם לא גויות, הן חילוניות"... חברתי ר' שואלה אותי: "מה הם אמרו?" ואני מספרת לה. פניה חוורו.

אנחנו מתקדמות בשביל אל תוך הבית. היא משיגה אותי ואומרת לי בהתרגשות: "את יודעת שהילדה הזאת ירקה עלי?", "איך זה יכול להיות?" היא שואלת אותי. אני לא עונה. אני לא יודעת מה לענות. בסוף אני אומרת לה: "ברוכה הבאה לעולמנו".
מאוחר יותר, כשאנחנו יושבות לאכול חומוס ולבָּנֶה באחת המסעדות הערביות ברחוב ויה דולורוזה, היא אומרת לי: "אני לא מוכנה להתעלם מהדבר הזה". ואחרי כן: "אולי אני אנשום פנימה והחוצה קצת. אנסה להתבונן במה שקרה. במיוחד במה שקרה לי". ואחרי כן: "אולי במקום להגיב ולקפוץ לפתרונות, פשוט אמשיך להתבונן".

ברוכה הבאה! ברוכה תהיי אם תלמדי אותי, ואת עצמך, ואת מי שסובב אותנו, פשוט לנשום. להתבונן. למצוא שלום.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.