משפט שלמה

(צילום: טל חלוץ)

או: של מי האדמה הזאת?

היֹה היָה לנו פעם מלך חכם, המלך שלמה. אומרים שהיה החכם מכל אדם. כשהוא פסק: "יחלוקו" (את התינוק עליו רבו שתי נשים, כל אחת טענה שהוא שלה ורק שלה) הוא התכוון לגלות את האמת. הוא ידע שהאם האמיתית תזעק: "הֶרֶף!".

מי מאתנו, צאצאיו של המלך החכם ההוא, יקום ויזעק: "הֶרֶף!"? רוחו של מי תתגדל על הריב ועל המחלוקת, ועל הצורך לאחוז בַּאמת ולא להניח לה, אפילו לרגע קל. רוחו של מי מאתנו תזעק: "די!"
???

אנחנו רבים על האדמה הזאת, אנחנו נלחמים, אנחנו יודעים שהיא שלנו, יש לנו הוכחות חותכות. האם נוכל להיות כאותה אם, אשר בהרף עין הבינה את ההבדל בין להיות צודקת לבין לאהוב את בנה?

האם נוכל לאהוב את אדמתנו מספיק כדי להסכים להניח לה לחיות? להניח לנו לחיות?

תגובות

תמיד היה לי מוזר

שמישהי תסכים לקרוע תינוק לגזרים, אפילו אם היא לא ילדה אותו.
אני רוצה להאמין שהייתי נמנעת מלקרוע ילד גם אם לא ילדתי אותו בעצמי...

והיה ונניח לאמת....

או אז ניאלץ להניח לאמת במחוזותינו האחרים, ואז - היכן נישאר? הרי ה"אמת" תגרור עימה וויתורים נוספים. ואין לזה סוף. הבעיה היא שאנחנו כל כך הומנים ומוכנים להתכופף כדי לא לריב ולא להיות "צודקים". לצערי הרב המצב לא מאפשר. מי כמוני שהייתי כל כך שמחה לשלום ודו קיום. אני נרגשת לכל ארוע שטומן בחובו רעיון של דו קיום והלוואי ולבסוף יהיה עם מי להתמודד מבלי לאבד את השפיות.

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.