חברתי י'

חברתי י' מספרת לי הבוקר: "אני חוזרת מבית אורן, מביקור אצל חברים רבים. כמה קשה ועצוב לי. כמה שחור מכל עבר, שחור בעיניים ושחור בלב"...
הייתה לנו מגה-שריפה בכרמל, אסון כל כך כבד. כאב שלא יתואר למשפחות השכולות, למשפחות שאיבדו את בתיהם ורכושם, לארץ הקטנה שלנו.
האם נהפוך את האירוע הזה להזדמנות?
האם נחליט להשתמש בו לגדילה ולהעצמה? או אולי נמשיך להסתחרר לתוך מערבולת של כל הדברים שלא תומכים בנו באמת?
האם יש לנו בחירה בכלל?
האם נסכים לחפש דרך חדשה, דרך אחרת, שעושה טוב?
יש סימנים מעודדים.
הלוואי שכל אחד מאתנו ישים לב: מה אני יכולה, מה אני יכול, לעשות אחרת, ממקום שתומך בבריאה, שתומך בחיים, שמעשיר ומחבר אותנו אל האמת העמוקה שקיימת בתוכנו: האמת של אהבה ללא תנאי.
הלוואי שנוכל להיזכר שלעשות טוב למען אחרים – זה לעשות טוב לעצמנו. שכאשר האחר מחייך בעקבות מעשה שעשיתי למענו – אני מחייכת אתו, בטבעיות, בפשטות, בשמחה.
שהמעשים האלה הם מעשים של כל יום, של כל רגע, של אדם לחברו בכאן ובעכשו, המעשים הקטנים והפשוטים, וגם המעשים הגדולים והנועזים.
שהמעשים האלה נמצאים מסביבנו על כל צעד ושעל. רק לשים לב.
זה יתכן. זה אפשרי.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.