ד', אשה יקרה, חברה

ד', אשה יקרה, חברה לדרך התרגול הבודהיסטי, כעסה ונעלבה מהכותרת שכתבתי לתוכנית שבה ראיינתי אותה. בסוף שיניתי את הכותרת, מפני שהקשבתי לצורך מסוים שלה וחשבתי שאני יכולה להיענות לו בלי לפגוע בצרכים שלי. ואולי גם עכשיו עדיין לא הבנתי לגמרי מה היא הרגישה ומהם הצרכים שלה. אולי גם עכשיו אני עדיין שבוייה בהבנה מוטעית של מה שבאמת היא חווה ומה שבאמת חשוב לה. אולי רק קצת התקרבתי להבין, ואולי עדיין לא.

דיאלוג. מדברים על דיאלוג עם האחר. מיהו האחר אם לא מי ששונה ממני? שדעותיו שונות, שמצבו שונה... נכון?
ויש כל כך הרבה מחסומים לדיאלוג. כל כך הרבה "קפיצות למסקנות", שמעכבות את הדיאלוג. כל כך הרבה פעמים שנדמה לנו שבטוח שאנחנו מבינים למה השני התכוון... אבל! מילת הקסם "אבל" שהופכת על פניו את כל מה שהשני אמר...
שוחחנו, השתדלנו להקשיב. לְמה שמעליב, מה ששמענו אחת בדבריה של השנייה ונעלבנו, נדהמנו, נסערנו... האם זה באמת מה שנאמר? האם זה חשוב מה בדיוק נאמר? אולי מה שחשוב זה מה השנייה מרגישה כעת, ולא לדייק בפרטים, לא להיתקע בדקויות של "כן כתבתי או אמרתי, לא כתבתי, לא אמרתי"? אולי מה שחשוב זה להקשיב לכך שהאדם השני סובל, שקשה לו? אני רוצה לצאת צודקת, או שאני רוצה להתקרב אל מי שנמצא שם? רוצה להפריד בינינו או לְחַבֵּר?

ומי יקשיב לי, בצערי?

הלו, יש שם מישהו פנוי להקשבה?

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.