על בגרות

לקחת אחריות על חיינו.
התבגרות בניגוד לילדותיות.
איך לעמוד בזכות עצמנו ולטפל במצבים בחיים, ופחות לצפות שמישהו אחר יעשה זאת בשבילנו.
איך זה מסתדר עם תלות הדדית?
אשה שמצפה מבעלה להתבגר, תלמידה שמבקשת יעילות בניגוד לשאר התלמידים, אשה שזקוקה להקשבה כשקשה לה להתבטא, הגבר שרוצה שיבינו אותו בלי שיתאמץ…
על מה מסתכלים? מי לוקח אחריות?